ביום שבת, 12 בספטמבר 2020, הלכה לעולמה בבית החולים איכילוב בתל אביב ביאטריס דנציגר–גרייף,  בגיל 94. 

רבים בארץ ובעולם הכירוה  במשך עשרות בשנים כאמו המסורה והתומכת של ההיסטוריון, חוקר אושוויץ, פרופ' גדעון גרייף, אך מעטים יודעים כי מאחוריה של של ביאטריס דנציגר–גרייף  שנים רבות של  שירות ציבורי במשטרת המנדט הבריטי ובמשטרת ישראל, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ובגופים ציבוריים אחרים בישראל.

ביאטריס דנציגר-גרייף נולדה ב-10 במארס 1926 בגרמניה בעיר בריג (Brieg) בשלזיה העילית, להוריה הרופאים היהודים, ד"ר אלפרידה דנציגר, רופאת ילדים, וד"ר קרל דנציגר, רופא פנימי.

הייתה לה אחות בוגרת, אילזה-לורה.

בשנת 1935 עקרה המשפחה לעיר הינדנבורג, גם כן בשלזיה העילית, כי שם עדיין היו תקפים  ההסדרים של חבר הלאומים, שמנעו במידה ניכרת משלטונות גרמניה הנאצית להתנכל ליהודים.

ב"ליל הבדולח", בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938,  נעצר אבי המשפחה, ד"ר קרל דנציגר, ושולח למחנה הריכוז בוכנוואלד.  לאחר כ-5 חודשים וחצי, מותש, מורעב, ומוכה חולי, שוחרר ד"ר קרל דנציגר מבוכנוואלד. בהתאם להצהרה עליה נאלץ לחתום בטרם שחרורו מהמחנה, היה עליו לעזוב את גרמניה עם משפחתו בתוך פרק זמן קצר. משפחת דנציגר היגרה לפלשתינה–ארץ ישראל והגיעה לארץ בתחילת מאי 1939.

המשפחה התיישבה בתל אביב , וכיאה למשפחה "ייקית" טיפוסית, התגוררה ברחוב בן יהודה. בתוך כשנה קיבלו ד"ר אלפרידה וד"ר  קרל רישיונות  מממשלת המנדט לעבוד כרופאים. אחרי שסיימה את לימודיה  בתיכון תל אביבי,  התגייסה ביאטריס למשטרת המנדט,  ומילאה שורה של תפקידים במשרדי המטה הכללי של המשטרה ביפו ובקרייה בתל אביב.

עם קום המדינה הצטרפה ביאטריס למשטרת ישראל. בתוך זמן קצר  נבחרה לתפקיד מנהלת  לשכתו של מפכ"ל משטרת ישראל הראשון, יחזקאל סהר (סחרוב).  סהר כיהן כמפכ"ל משטרת ישראל בין השנים 1948 – 1958. בתום תקופת שירותו בחר בה המפכ"ל השני של  משטרת ישראל, יוסף נחמיאס, לשמש כראש לשכתו. נחמיאס היה מפכ"ל המשטרה בין השנים 1958 – 1964.

בתום תקופת שירותו פרשה ביאטריס דנציגר- גרייף  ממשטרת ישראל.

ביאטריס נישאה לשמואל (מירו) גרייף, בנם של הרב יוסף גרייף והרבנית חנה גרייף, דמויות בולטות ומכובדות בקרב יוצאי קהילת צ'רנוביץ  (אז – בוקובינה, רומניה).

החל מהמחצית השנייה של שנות ה-60 ואילך עבדה ביאטריס דנציגר-גרייף כמנהלת משרד היבוא והיצוא הגדול בארץ עם גרמניה המערבית,"מקו", שמשרדיו היו בתל אביב.  חברת "מקו" הייתה החברה בישראלית הראשונה שייצגה את מדינת ישראל  בירידי הענק  במערב גרמניה, בדיסלדורף וקלן, בתערוכות ענק כמו "ענוגה" (Anuga).

תפקידה הציבורי האחרון של של ביאטריס דנציגר–גרייף היה מנהלת לשכתו של מנחם סבידור, בתפקידו כיושב ראש קרן "ליב"י".

לאחר מכן פרשה ביאטריס לגימלאות והתמסרה לתרגומים מעברית לגרמנית ולהיפך, לתימלול עדויותיהם של ניצולי השואה, ולסיוע לבנה ההיסטוריון בעבודתו המדעית.

בשנת 2014 נסעה עם בנה גדעון לעיר וורוצלאב שבפולין, שם החזירה אוניברסיטת וורוצלאב בטקס סמלי ומרגש לד"ר קרל דנציגר וד"ר אלפרידה דנציגר ולרופאים יהודים גרמנים נוספים את תארי הדוקטור לרפואה שלהם, שנשללו בידי ממשלת גרמניה הנאצית בשנת 1940. ביאטריס דנציגר–גרייף אמרה בראיון לטלוויזיה הפולנית שזה היה "אחד הימים המאושרים בחייה".

ביאטריס גרייף הובאה למנוחות ביום שני, 14 בספטמבר 2020, בבית העלמין בקריית שאול.

בדברי ההספד שלו אמר בנה גדעון:

"כל התכונות הטובות שאפשר למנות בבני אדם היו נחלתה של אמי היקרה, ביאטריס: היא הייתה אצילת נפש, ישרת לב, צנועה, נדיבה, מאירת פנים, בעלת חוש הומור נפלא, אוהבת אדם, חכמה, ויפהפיה. גם בזיקנתה. מעולם לא עזבה את הבית ללא איפור מלא, בלא תסרוקת עשויה היטב, בלא טיפוח. יופייה המרהיב והקלאסי נשמר עד ליומה האחרון.

אישיותה המרשימה של אמא הרשימה את כל הסובבים אותה. כולם אהבו אותה, העריכו אותה, התפעלו מאישיותה הייחודית, מיופיה ומחוכמתה".