כותבים לך

אמא היקרה והאהובה שלי, ביאטריס גרייף לבית דנציגר, אבא היקר והאהוב שלי, שמואל ("מירו") גרייף. אני ניצב כאן ליד חלקת הקבר שלכם בלב דואב ובתחושות אבל כבד וצורב – אבל גם מתוך רגש עמוק של הכרת תודה עמוקה ועצומה על כל מה שעשיתם למעני במסירות אין קץ, מאז יומי הראשון עלי אדמות. הודות לכל מה שהענקתם לי ורק ב

אמא בטי היקרה שלי! ביום שבת נלקחת מאתנו, ואני כבר מתגעגע אליך, משתוקק לראותך, מקווה שתשובי בכל רגע, מחפש אחריך. מיטתך ריקה, שערך הבהיר היפה, שבו התגאית, כבר לא מעטר את הכרים בחדר המגורים שלך. קשה לעכל ולתפוס, שלא נתראה עוד לעולם. לדבר עליך בלשון עבר, אמא בטי, זו משימה בלתי אפשרית. את היית עבורי, וע