אמא בטי היקרה שלי!
ביום שבת נלקחת מאתנו, ואני כבר מתגעגע אליך, משתוקק לראותך, מקווה שתשובי בכל רגע, מחפש אחריך. מיטתך ריקה, שערך הבהיר היפה, שבו התגאית, כבר לא מעטר את הכרים בחדר המגורים שלך. קשה לעכל ולתפוס, שלא נתראה עוד לעולם.
לדבר עליך בלשון עבר, אמא בטי, זו משימה בלתי אפשרית. את היית עבורי, ועבור רבים שהכירוך, עולם ומלואו, מרכז העולם, היית מלכת המשפחה, קרן האור של כל השבט הענף של משפחות דנציגר, לוין, שינדלר, גרייף, שפרלינג. את אכן היית מלכה. עד יומך האחרון. עד רגע נשימתך האחרונה.
כל התכונות הטובות שאפשר למנות בבני אדם היו נחלתך, אמא בטי: היית אצילת נפש, ישרת לב, צנועה, נדיבה, מאירת פנים, בעלת חוש הומור נפלא, אוהבת אדם, חכמה, ויפהפיה. גם בזיקנתך. מעולם לא עזבת את הבית ללא איפור מלא, בלא תסרוקת עשויה היטב, בלא טיפוח. יופייך המרהיב והקלאסי נשמר עד ליומך האחרון.
זכיתי והתברכתי באמא מושלמת, אמא מהסוג שאדם רק יכול לאחל לעצמו, ולכן כה גדול האובדן. לכן הלב מסרב להתנחם והכאב על לכתה של אמא מאתנו חד ונוקב ומפלח את הלב.
אני חייב להודות לאל הטוב, על כי זכיתי לאמא מופלאה, שכל מי שהכירה העריך, הוקיר, הוקסם, אהב. אני אסיר תודה על כך, שאמא בטי – או אטיטי, כפי שקראו לה בילדותה – ליוותה אותי ועטפה אותי באהבה בלא קץ ובלא גבול מיום לידתי ועד היותי כמעט בן 70. זה לא דבר של מה בכך, לא כל אחד זוכה לכזאת מתנה נפלאה הנמשכת עשרות שנים, כפי שאני זכיתי לה.
אישיותך המיוחדת אמא הרשימה את כל הסובבים אותך. מימיי לא שמעתי מילה רעה עליך. כולם אהבו אותך, העריכו אותך, התפעלו מאישיותך הייחודית, מיופייך ומחוכמתך. למרות שהייתה לך קריירה ציבורית מרשימה, בשבילי היית בראש ובראשונה האמא הכי מסורה בעולם. אני לא מכיר עוד דוגמה למסירות שכזו: עד לאותו היום, שבו כבר לא יכולת ללכת בכוחות עצמך, היית נוסעת מדי יום לדירתי בגבעתיים מביתך בתל אביב, ובדירתי מנקה, מבשלת, רוחצת, קונה, מצחצחת, מתקנת ביגוד, מגהצת, אורזת מזוודות ועוד מגוון פעולות, שעל כל אחת ואחת אני חייב בתודה ענקית. למותר לציין שלא ביקשתי ממך, אמא, שתעשי עבורי פעולות אלה, אבל את הרגשת בתוכך, שאת חייבת לעשותן עבורי, כי במידה רבה עדיין ראית בי ילד. הבן היחיד שלך.
ואת הכל עשית באהבה, אמא, בלי לחכות לתודה, בלי לחכות לתמורה. בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב בלא לחסוך מאמץ, בלא לחשוב על עצמך. התרוצצת באוטובוסים, בילית שעות בדרכים, הלכת קחלומטרים רבים ברגל, העיקר לעזור לבנך יחידך ולהרעיף עליו מכל טוב. כן, היית האמא המושלמת.
עכשיו הגיע תורי להודות לך אמא על הלב הענק, על המסירות ללא גבול, על ההקרבה, על הנדיבות. אני מצטער שלא הודיתי לך די הצורך בימי חייך, שלא אמרתי לך תודה כראוי, אולי לא מאוחר מדיי להודות לך כעת.
חשוב לא פחות: אני רוצה להתנצל ולבקש סליחה אמא גם על כל אותן פעמים, שבהן לא התייחסתי אליך יפה, לא כיבדתי אותך כפי שהגיע לך ולא התייחסתי אליך בדרך הראויה לאישיות דגולה כמוך. אני מבקש סליחה ומחילה אמא. הלוואי וניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. אני בוש ונכלם על כל אותן פעמים, לא רבות, שבהן לא דיברתי אליך הכבוד הראוי. אני גם מרגיש צורך להתנצל שלא תמיד שמעתי ולא שעיתי לעצותיך החכמות. אילו הייתי שומע לעצותיך החכמות והטובות, הייתי חוסך לעצמי הרבה עוגמת נפש, נזקים, כישלונות והפסדים. אני מצטער על כל אותן עצות טובות שלא הקשבתי להן ושהתעלמתי מהן. שילמתי על כך מחיר יקר מאוד. הלוואי שהייתי שומע בקולך, אמא בטי. את צדקת – ואילו אני טעיתי.
לא רבים זוכרים אמא בטי את הקריירה הציבורית שלך: את היית ראש לישכת המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל, יחזקאל סהר, ראש לישכת המפכ"ל השני של משטרת ישראל, יוסף נחמיאס, וראש לשכתו של מנכ"ל "ליבי", מנחם סבידור. אחרי סיום כהונתך במשטרת ישראל עברת לעבוד בחברות מסחריות גדולות כמו "מקו" שם עשית חייל בזכות שליטתך בשפה הגרמנית, שפת האם שלך. בכל מקום היית אהובה, מוערכת, חרוצה, מסורה, מקצועית, אהודה.
יופייך האצילי היה לשם דבר. אני רוצה לספר סיפור קטן שסיפרת לי: כשהתחלת אמא לעבוד במשטרת המנדט, התגודדו ליד משרדך כמה קצינים בריטים וערבים, התפעלו מיופייך וניסו לחזר אחריך. אחד אמר לשני: Isn’t she ornamental?
אמא בטי, את היית באמת Ornamental.
מעולם לא ביקשת לעצמך דבר, היית נדיבה לכל משפחתך: לי, לאבא מירו, לחמוטל, לילדינו אביגיל וארנון ולנכדינו יואב, נעמה ועומר. תמיד היית נדיבה ומעניקה. בלי חשבון ובלי גבול.
ילדותך אמא עברה עליך בגרמניה הנאצית, בערים בריג והינדנבורג. שנות השלטון הנאצי הטביעו בך חותם עמוק. סיפוריך על סבי, ד"ר קרל דנציגר, ועל סבתי, ד"ר אלפרידה דנציגר, ליוו אותי משחר ילדותי. תמיד היית גאה כל כך בשני הוריך הרופאים: ד"ר קרל דנציגר וד"ר אלפרידה דנציגר. תמיד ציינת את עובדת היותך בתם של שני רופאים. היית גאה בהם, הם היו גאים בך. זכיתי לבקר אתך פעמיים בעיר הולדתך הינדנבורג. בפעם הראשונה,כאדר חנכנו את האנדרטה לזכר בית הכנסת של הקהילה שנשרף ב"ליל הבדולח" ובפעם השנייה כאשר עשינו ביקור שורשים, שיזמה רוני שינדלר בר המקסימה והבלתי נשכחת. לא אשכח את התרגשותך כשנכנסנו לדירתכם הגדולה בהינדנבורג. זיהית בה כל חדר ושיחזרת את מבנה הדירה בשלמות. היינו במסע זה עם יובל, נכדו של הרב הראשי של העיר, הרב ויקטור שבא עם אמו, בתו של הרב ויקטור.
ביקור משמעותי חשוב לא פחות היה ביקורנו בעיר וורוצלאב בפולין, לשעבר העיר ברסלאו בגרמניה. נסעתי אתך אמא לטקס השבת תאריהם האקדמיים של הוריך, תארי הדוקטור לרפואה, שנשללו מהוריך, סבא וסבתא שלי, בידי השלטון הנאצי. היית מאושרת בטקס המרגש, שבו קיבלו הוריך בחזרה באופן סמלי את תאריהם האקדמיים כרופאים.
ביקורנו המשותף האחרון היה בסרביה, בשנת 2018. משרד החוץ הסרבי הזמין אותנו לטקס חנוכת ספרי על מחנה ההשמדה הקרואטי יסנובאץ. הית גאה בי במיוחד בייריד הספרים הבינלאומי של בלגרד, בו זכה ספרי בפרס הראשון כספר המדעי הטוב ביותר. לפני כחודשיים עוד השתעשעתי ברעייון לקחת אותך שוב לסרביה, אבל אז החל מצבך הבריאותי להידרדר.
בחודשים האחרונים התייסרת אמא בגלל בעיות בריאות קשות. העדפתי שתישארי בביתך, בסביבה המוכרת לך, הידידותית לך. הצלחתי במדיניות זו כמעט עד לרגע האחרון. זכית לטיפול מסור ואוהב עלידי המטפלת המסורה דיפה מהודו, תודה רבה דיפה על כל מה שעשית למען אמא!
Thank you Dipa for all you have done for my mother
טופלת בידי רופא המשפחה שלך, ד"ר דורון אנגל, שכשמו אכן הוא מלאך, בידי האחות המסורה לילייה ברגר והרופא התומך ד"ר אורן שגיב. נחת על מיטתך האהובה, על המזרן המוכר, ועל הכריות המלטפות בדירתך היפה והמטופחת. עד לרגע בשבת האחרונה, שבו לקחנו אותך למיון של איכילוב, החלטה גורלית שבעקבותיה נקפדו ונקטפו חייך. את הרגע המקולל שבו יצא הרופא ובישר לי את הבשורה המרה, לא אשכח לעולם. לא רציתי להאמין שאינך עוד אתנו, אמא היקרה. גם עכשיו קשה לי להאמין. כל כך רציתי שתמשיכי לחיות, שתתאוששי, שתחלימי. רציתי שתמשיכי להיות לי אם מסורה, סבתא מסורה לנכדיך וסבתא רבתא לניניך. אני מתקשה להאמין שאינך. שהסתלקת לתמיד.
אמא בטי היקרה, מאז לכתך הגיעו אלי מאות מסרונים ומיילים שבכולם המון מחמאות, שבחים, דברים נפלאים ומופלאים על אודותיך. כל התיאורים המחמיאים הללו אינם משקפים אלא חלק קטן מאישיותך המדהימה, שאין לה אח ורע. חבל שהעולם לא יוכל ליהנות עוד מקסם אישיותך, מחיוכך המקסים, מטוב לבך השופע, מנדיבותך העצומה, מחוש ההומור העדין שלך.
עם זאת אני משוכנע, שמלמעלה, מגן העדן שבו את לבטח כבר נמצאת, תמשיכי לברך את כולנו, לשמור עלינו ממרומים, לייעץ לנו ולהגן עלינו.
ואנו, אמא בטי, נזכור אותך לעד. לעולם לא נשכח אותך. אפילו אם היינו רוצים לשכוח אותך, לא היינו יכולים. אני אעשה הכל כדי לחיות בדרך שתכבד את זיכרך, אמא. כל אלפי העצות הטובות שנתת לי בחייך, אמא בטי – תיושמנה.
אנ מתפלל עם כל מכבדי זיכרך הנמצאים כאן לעילוי נשמתך. נוחי על משכבך בשלום. שערי גן העדן נפרשים לרגליך. זה המקום הראוי לצדיקים כמותך, אמא בטי. זיכרך לעולם לא ימוש מאתנו. נשתדל להיות טובים כמוך. את תשמשי לנו מודל לטוב לב, לנדיבות, לאנושיות, לאלטרואיזם טהור.
תודה אמא בטי על כל מה שהענקת לי ולעולם כולו. המילה תודה מתגמדת לנוכח כל מה שנתת לי ולעולם. אני אוהב אותך אמא. סליחה על שחטאתי לך, אמא היקרה שלי. נזכור אותך לעד. לעולם לא נשכח אותך, אמא בטי היקרה. תודה על הזכות הגדולה שהענקת לי להיות בנך.